הוא

מילות השיר:

הוא ברח למקום שטרם היו בו,

בכיסו פיסת כלום עטופת שיממון,

ושתי מחשבות, וגם ספר אחד,

אבל אז שמע צליל פעמון...

הוא נכנס לוויכוח שטרם התחילו

ודאג להביע דעות נחרצות,

על צדק של עם שצריך להכריע -

בקרב של כריות בלי נוצות.

"החיים מסיבה", תמיד הוא אמר,

"אך המוסיקה לא לרוחי".

וגם כשחייך כמו נראה מרוצה,

תמיד זה הרגיש לו גבולי.

"החיים מסיבה", תמיד הוא אמר,

"אך היין דבוק לשולחן,

 וגם אם נצליח לנתק הבקבוק,

 לעולם לא נמצא לו פותחן".

הוא בחר אהבה שטרם רצו בה,

אך אחז בה עד גבול הטירוף,

כששאלנו שכנים -  היא מעולם לא הייתה שם,

יש אומרים... שבחר בכישוף.

הוא קנה מצבה שטרם בנו לו,

וחיפש לו חלקה של כבוד,

עם את חפירה ופרח אחד,

רק רצה תמיד לצידה לעמוד.

"החיים מסיבה", תמיד הוא אמר,

"עם עוגה של נרות נמסים".

עם זר לראשו ואוויר אחרון,

הוא נשף וכיבה האורחים.

"החיים מסיבה", תמיד הוא אמר,

"עם רשימה נטולת מוזמנים".

אבל בין המתים מתחזקות השמועות,

שסביבו מסיבת ריקודים.